פסק-דין בתיק ס"ע 5605-09-11

פתיח

1.             עניינה של תובענה זו בשאלה, האם זכאית התובעת, גב' אסנת חלדמן-איכנבאום (להלן: התובעת), לפיצויים שונים עקב נסיבות פיטוריה מעבודתה כגננת בגן ילדים, שהפעילה הנתבעת "שגב גן בכפר בע"מ" (להלן: הנתבעת).

2.             לטענת התובעת - היא קיבלה מכתב פיטורים 3 ימים לאחר שהודיעה שהינה בהריון, על כן - לדעתה - פיטוריה נוגדים את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: החוק), אשר סעיף 2(א) שלו אוסר על אפליה בין עובדים מחמת הריון, לכן - היא תובעת תשלום בגובה 7 משכורות, כחלף השתכרות עד מועד הלידה, ועוד 2 משכורות עבור תקופת 60 הימים שלאחר חופשת הלידה (להלן: התקופה המוגנת); בנוסף, היא תובעת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בניגוד לחוק, בגובה 3 משכורות; עוד, לטענתה, ההחלטה על פיטוריה התקבלה מבלי שניתנה לה זכות שימוע והזדמנות אמיתית להתמודד עם הטענות שהועלו כלפיה, וללא שהוצעה לה חלופה, ובגין כך היא תובעת פיצוי בגובה 5 משכורות;

כמו כן, ביקשה התובעת לפסוק לה פיצוי כספי בגין "עגמת נפש", בשיעור 10,000 ש"ח, לאור פיטוריה ללא הליך שימוע ובתאריך בעייתי מבחינת מציאת מקום עבודה בתחומה, שכן, פוטרה בתחילת חודש 8/11, ולטענתה, ידוע שמצבת כח אדם לשנה הבאה במערכת החינוך כבר מאוישת בתאריכים אלה.

על כל זאת, תבעה גם "תנאים סוציאליים" (פנסיה והבראה).

3.             קדמו להכרעה זו דיון והכרעה בבקשת התובעת להחזרתה לעבודה בגן, כסעד זמני - בקשה שנדחתה, בהחלטתנו מיום 24.10.11. מאחר שהתובעת הודיעה מראש, שאם בקשתה תידחה תבקש לתקן התביעה, ולהוסיף סעדים כספיים, ניתנה לה רשות להגיש כתב-תביעה מתוקן. בהחלטה מיום 30.1.12, נקבעו הפלוגתאות וכן, כי כל החומר שהוגש במסגרת ההליך לסעד זמני, ייראה כחלק מהראיות בתיק שלפנינו, וניתנה לתובעת אפשרות להוסיף ראיות, ככל שתמצא לנכון, במועד שנקצב. התובעת הגישה בקשה להשלמת מסמכים רק לאחר חלוף המועד ואלה התקבלו, בהחלטה מיום 27.6.12, חרף התנגדות הנתבעת, תוך מתן אפשרות להשלמת ראיות מצידה של זו.

4.             למרות שכתב התביעה המתוקן, מיום 20.12.11, הוכתר במילים "נושא התביעה: פיצויים בגין הפסד השתכרות, בגין פיטורים שלא כדין-עובדת בהריון בניגוד לחוק, פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין ופיצוי בגין עוגמת נפש", בלבד, שרבבה התובעת - אשר הגישה תביעתה בעצמה - בסוף כתב התביעה, גם תביעה לתשלום "תנאים סוציאליים - קרן פנסייה 4,881 ש"ח, דמי הבראה בסך 1,825 ש"ח", ללא כל הסבר.

5.             רק בסיכומיה טענה התובעת, לראשונה, בעניין התנאים הסוציאליים, כי - "במידה והתובעת לא היתה מפוטרת בהיותה בהריון, היתה זכאית שמעסיקה יפריש למשכורתה תנאים סוציאליים כגון: הפרשה לקרן פנסיה ודמי הבראה וסה"כ 6,706 ש"ח.", אותם תבעה [ס' ב.3.3 לסיכומיה].

6.             ייאמר כבר עכשיו - כי גם לו היינו קובעים, שהתובעת פוטרה שלא כדין - ולא זו מסקנתנו, כפי שיפורט בהמשך - היתה התובעת זכאית, לכל היותר, לפיצויים כלשהם, עקב כך, אך, לא להפרשות לקרן פנסיה או דמי הבראה, שהן זכויות של עובד ומאחר שיחסי העבודה הסתיימו במועד פיטוריה ובקשתה לאכיפת המשך יחסי עבודה נדחתה - התובעת לא היתה זכאית להן, גם אם תביעתה לפיצויים היתה נמצאת מוצדקת. על כן, דין התביעה, בקשר לרכיבים אלה - להידחות .

7.             זה המקום לציין, שגם תביעה בגין התקופה המוגנת, לא היה לה מקום בהליך זה, מאחר שהיא נובעת - במקרה המתאים - מהוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, אשר סעיף 9 בו, מגביל פיטורי עובדת בהריון, עד לסיום התקופה המוגנת, ומתנה אותם בקבלת היתר משר העבודה והרווחה. ככל שהוראות חוק זה מופרות - קמה זכות לתשלומי שכר ונילוות עד תום התקופה המוגנת. ברם, ההוראות האמורות חלות רק על עובדת שעבדה אצל אותו מעביד, או באותו מקום עבודה, 6 חודשים לפחות. לא זה המצב בעניינה של התובעת, והחוק האמור אינו חל על יחסיה עם הנתבעת. משכך - גם תביעות הנובעות, הלכה למעשה, מחוק עבודת נשים - דינן להידחות .

8.             לטענת הנתבעת - הסיבה היחידה לפיטורי התובעת, שעבדה בגן הנתבעת כגננת מחליפה בקבוצות הגן השונות, היתה עבודתה הלקויה, שבאה לידי ביטוי בזלזול בילדי הגן ובאנשי הצוות, אי עמידה בנהלי הנתבעת ובדרישותיה, ובדרך התנהלות קלוקלת מול אנשי הצוות והילדים המתחנכים בגן; כל זאת, לאחר שיחות חוזרות ונשנות עם התובעת כדי שתתקן דרכיה. לטענתה - הודעת התובעת על היותה בהריון, נמסרה מפי התובעת לאחר שהתובעת קיבלה הודעת פיטורים, וזאת לאחד מעובדי הנתבעת, שאינו מוסמך כלל לטפל בעניינים אלה. לכן, חלקה הנתבעת על זכותה של התובעת לפיצויים השונים שנתבעו על-ידה, כמו כן הכחישה את הנתונים והתחשיבים של התובעת.

9.             בבסיס המחלוקת בין הצדדים, עומדת, אפוא, השאלה - האם פיטוריה של התובעת נעשו בגלל הריונה, או מטעמים אחרים. נכריע בשאלה זו תחילה ובהתאם לתוצאה, נבחן את הזכויות הכספיות הנתבעות.

עובדות

10.        העובדות המשמעותיות, שהיו שנויות במחלוקת, נבחנו ונקבעו, ברמה לכאורית, בהחלטתנו בבקשה לסעד זמני. לאחר ששמענו את הצדדים וחזרנו ועברנו על עדויותיהם, המסמכים שצורפו לתיק וסיכומיהם, מצאנו שהן הוכחו, כדבעי. נחזור על עיקרן ונוסיף, כלהלן: 

                    א.        הנתבעת היא חברה בע"מ, המפעילה גן ילדים מזה מספר שנים, ומתחנכים בו, מדי שנה, כ- 140 ילדים, בגן המחולק ל- 6 קבוצות, בהתאם לגילאי הילדים (להלן: הגן).

                     ב.         רוב צוות העובדים בגן הן נשים. במועד הרלבנטי לתביעה מנה הצוות כ- 32 עובדות, רובן אמהות ו/או נשים שהיו בהריון, וגם רווקות.

                      ג.         התובעת החלה עבודתה בגן ביום 17.3.11, כגננת מחליפה, בכיתות הגן השונות. קבלתה לעבודה נעשתה על רקע היכרות אישית בינה לבין הבעלים של הגן, מר רועי שגב (להלן: רועי) ואביו, משה, היכרות רבת שנים, מאז היות התובעת כבת 16.

                     ד.         כבר ביומה הראשון של התובעת בעבודה, נשמעו כלפיה טענות מפי אחד האבות בגן, בדבר הטונציה הקולית שלה כלפי הילדים. עקב זאת, קיימה מנהלת הגן, גב' סימונה (שמחה) ביסקר (להלן: סימונה), שיחה עם התובעת והבהירה שבגן הגישה רגישה ומלטפת יותר והרמת קול אסורה.

                    ה.        בהמשך, פנו מספר אנשי צוות לסימונה וטענו, שהעבודה במחיצת התובעת לא נעימה, היות והיא מתנשאת, יהירה, הטונציה הקולית שלה כלפי הילדים גבוהה והיא אינה ממלאת את תפקידה כמקובל מגננת וכשאר הגננות בגן. על כן, שוחחה סימונה פעם נוספת עם התובעת ודרשה ממנה לשים לב להתנהגותה, הן בפנייתה לאנשי הצוות וההתנהלות מולם והן לעניין טון הדיבור עם ילדי הגן. סימונה העירה לתובעת גם על כך, שבזמן ארוחות הבוקר והצהריים אינה דואגת להושבת הילדים והאכלתם, אלא, בוחרת להתיישב ולאכול קודם לכן, וביקשה ממנה לדאוג לילדים תחילה. בנוסף, קיבלה סימונה תלונות על כך שהתובעת נעלמת בזמן השינה של הילדים, בין השעות 15:00-13:00 והיא נאלצה להעיר לתובעת גם על כך שאינה מקבלת את הילדים בבקרים, כפי שביקשה ממנה.